מאמרים

מהדברה דבר ודבור במדבר, אל הדברות ודביר בארץ ישראל

מחבר // ישי בן- פזי

הרעיון של המאמר מבוסס על פי ספרו של”נגה ראובני” “מדבר ורועה במורשת ישראל”.

השרש ד. ב. ר. חוזר בתהליך היווסדותו של עם ישראל.

מדבר סיני אשר בין ארץ מצרים לארץ ישראל, מהווה את מקום התגבשותו של עם ישראל, מפרטים היוצאים ממצרים, הופך העם במדבר,  לעדה מגובשת הנכנסת לארץ ישראל  עם תורה, מנהיגות ומשכן.

מהו מהותו של מדבר?

הרד”ק מסביר את המושג מדבר בפירושו על התכסיס של יהושע במלחמת העי: “וינגעו יהושע וכל ישראל לפניהם וינוסו דרך המדבר” (יהושע ח’ ט”ו ) , “מקום מרעה הבהמות יקרא מדבר בין סמוך לעיר בין רחוק מן העיר לפיכך אומר “ורעו כבשים כדברם” (ישעיהו ה’ יז) “כעדר בתוך הדברו תהמנה מאדם” (מיכה ב’ ב) “

הדברה היא חיסול, הצאן באכילתו מחסל את הצמחייה. הדברה היא גם הנהגה, רש”י “בתוך הדברו” מביא את תרגום יהונתן: “כעדרא בגו דירא – מקום שהוא מתנהג שם.”, כדי להתנהג טוב צריך מנהיג.

בתנ”ך אנו מוצאים שבארץ ישראל יש הרבה מדבריות: מדבר בית און (יהושע י”ח יב), מדבר גבעון (שמואל ב’, ב’ כד) , מדבר ירעואל (ירושלים) (דברה”י ב’ ב’ טו) , מדבר תקוע (שם כ’ כ) , מדבר עין גדי (שמואל א’ כ”ד א) , מדבר זיו (שם כ”ג יד, טו) ,  מדבר מעון (שם כ”ג כד, כה) ,

המדבריות הללו הם חלקים של מדבר יהודה, והם נקראים ע”ש הערים אשר יושבות על ספר המדבר. אנשיהם לוקחים את צאנם לרעות בשטח הבלתי מעובד אשר מזרח להם. (מלבד עין גדי

מקום רעיית הצאן הוא המקום שבו כמות המשקעים אינה מאפשרת קיום חקלאות , פחות ממאתיים מ”מ גשם בשנה.) רועי הצאן היו שמחים לרעות את צאנם באזור עשיר בצמחיה אך הם נדחקים ע”י עובדי האדמה אל השטח הבלתי מעובד.                                       

    בבריתא המובאת בגמרא (ב”ק עט.) נאמר: “אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלים בסוריה ובמדבריות של ארץ ישראל” .כיוון שקשה לשמור על העזים שלא יקפצו מעל הגדרות ויכנסו ויאכלו בשדות לא להם, נחשב רועה בחזקת גזלן.ולכן “אמר ר’ יהודה: סתם רועה פסול” (ב, ב.ב” מה.) . לכן ,יצאו גמליו של אברהם שפיהם זמומים, ורועי אברהם רבו עם רועי לוט, כאשר הוכיחום על כך שהם רועים בשדות אחרים, ואברהם הולך ונסוע הנגבה, אל האזורים הבלתי מעובדים, כדי להתרחק מהגזל.

שני המנהיגים הגדולים של עם ישראל,  משה ודוד, נבחרו להיות דברים לעם ישראל, מתוך שראה הקב”ה, כיצד הם מדבירים את צאנם במדבר.

ירמיהו שחי בענתות אשר בספר המדבר ספג את הווי המדבר, ומשתמש בנושא המדבר והרועים כמשלים בנבואותיו, בבחינת “האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו”. בנבואותיו הוא ממשיל את רועי הצאן למנהיגי העם. וכך מתוארים הרועים הרעים: “צאן אובדות היו עמי, רועיהם התעום, הרים שובבום, מהר אל הר הלכו שכחו רבצם ,כל מוצאיהם  אכלום ,וצריהם  אמרו לא נאשם, תחת אשר חטאו לה’, נוה צדק ומקוה אבותיהם ה’. (ירמיהו נ ו)          

 האותיות צ’ וד’ הם אותיות מתחלפות, הצאן הרובץ יוצר מרבד .

רועה צאן טוב נבחן כיצד הוא רועה את צאנו במדבר, ויודע היכן למצוא להם אוכל ומים. אם אנו רואים את הצאן רובץ, ניכר כי יש כאן רועה טוב וצאנו שבע , אך אם הוא  מתבדר, אנו יודעים, כי הרועה רע. הרעיה שואלת את  דודה בשיר- השירים ” איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים” (א, ז)..

 וכך מספר המדרש על משה: ” וכן במשה הוא אומר: “וינהג את הצאן אחר המדבר”(שמות ג, א) להוציאן מן הגזל, ולקחו   הקב”ה  לרעות את ישראל, שנאמר: נחית כצאן עמך ביד משה ואהרון”(תהילים עז,כא).  אמרו רבותינו: כשהיה משה רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע לחסות, נזדמנה לו ברכה של מים, ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו אמר :אני  אני לא הייתי יודע  שרץ היית מפני צמא, שמא עייף אתה? הרכיבוה משה על כתפו והיה מהלך. אמר הקב”ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, חייך, אתה תרעה את צאני ישראל, הוי: “ומשה היה רועה”.  (שמות רבה פר’ ב).

 כאשר משה הולך להדביר את צאן יתרו במדבר מתגלה אליו ה’ בסנה ומצוונו להיות דבר

לבני ישראל ,אך משה מסרב ,באומרו: “לא איש דברים אנוכי” (שמות ד,י).

תגובת ה’ היא :אם  הסירוב  שלך לקבל את המנהיגות הוא בגלל החשש מהדיבור אל פרעה, אין בזה בעיה, אהרון ידבר אל פרעה. השליחות אל פרעה היא משימה זמנית,  בדרך אל המטרה העיקרית, הנהגת עם ישראל במדבר  בדרך אל ארץ- ישראל.

 המנהיג נקרא  דבר בגלל היכולת שלו למשוך אחריו אנשים בכוח  דיבורו.  בכל מקום בו מוזכר לקיחת  אנשים, מתרגם אונקלוס  דבר”. הפסוק “ויקחו  האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לקחו בידם, ואת בנימין “.(בראשית מג,טו}  מתורגם: “ית תקרובתא  הדא  ונספא  על חד תדין נסיבו  בידהון  ודברו  ית בנימין”.   רש”י  מסביר את הכלל של אונקולוס: “מתרגמינן  ודברו  את בנימין ,לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת אנשים שווה בלשון ארמי . דבר הנלקח ביד מתורגם ונסיב ודבר הנקח בהנהגת דברים מתורגם “ודבר”.

גם הנהגת ה’ את עם ישראל במדבר מתורגם לדבר “ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים”- “ולא  דברון ה’ אורח ארעא  פלישתאי “. (שמות יג,יז)

בין עשר המכות שמקבלים המצרים יש שתי מכות של השמדה וחיסול, דברהשמדת הבקר לעומת הבקר של ישראל שלא  מתדבר (שם,ט,ה).  ובחלוףאותיות  ברדשמשמיד את התבואה.

 המטרה העיקרית של שליחות משה היא קבלת עשרת הדברות, שהם תמצית התורה, מעמד                           

 ההדברות בין ה’ לעם ישראל. אך העם לא יכלו לעמוד בעוצמת  ההדברות, ולכן מתעצם תפקידו של משה  הדבר המעביר את הדברות מן  הדובר הראשי (תרתי משמע) אל העם.

לאחר ירידת משה מן ההד נבנה המשכן כמקום שכינת עמוד הענן והאש , המיצג את דרך הדברת ה’ את עם ישראל במדבר, וכמקוםהדברות  בין ה’ למשה.  למען  תהיההנהגת ה’ לדבר מוחשי  בעיני העם המתקשים לתפוס את המופשט.

 לאחר שיש מנהיג תורה ומשכן, צריך להמשיך לשלב הבא, יציאה מהמדבר אל ארץ- ישראל. לכן התחיל מסע מזורז לכיוון  הארץ. אך העם  אשר  החל להתרגל לטוב האלוהי, המושפע להם במדבר, מפחדים מהארץ בה התנאים שונים, בה צריך לעבוד כדי להוציא לחם מן הארץ, ולהיות תלויים בגשמים והגשמים תלויים בהתנהגותם.

לכן מחפשים הם תואנת דברים כדי לעכב את המהלך. “ויהי העם כמתאוננים”{במדבר יא,א} מסביר רש”י עלילות דברים  שאין בהם ממש .לאחר מכן דיבורים של תאווה, תאווה  לבשר.

תלונות בני ישראל מביאות גם את משה להטחת  דברים קשים כלפי שמיא בנגוע ליכולתו להמשיך לשמש כדבר לעם.{הפתרון נמצא בעזרתם של  70 הזקנים}.

גם מרים מדברת לשון -הרעעל משה ונענשת בצרעת.

העם לא לומדים ממרים מה עונשו של מדבר לשון-הרע. כאשר שבים המרגלים הנשלחים לתור את הארץ, הם מוצאים את דיבת (דיברת}הארץ רעה.

העונש הוא השארות  במדבר למען ילמדו כי דיברת הארץ טובה היא.

תפקיד המדבר הוא ללמד את בני- ישראל אמונה בה’, ודווקא במדבר.

 לכל ארץ ,ישראל ,מצרים ומדבר סיני, הנמצא בניהם, ישנה מציאות גיאוגרפית שונה, היוצרת תלות שונה במים לחקלאות ולשתיה. כל מציאות  שכזו יוצרת מציאות אמונית שונה.

במצרים, לא יורד גשם, והיא תלויה במים הזורמים בנהר הנילוס .מהנהר  הם שואבים “ומשקים ברגליהם”,וכיון שארצם משורית הם יכולים להעביר תעלות ולשלוח בהן את המים למרחקים.{ע”פ דברים יא, י”א- י”ב} התלות בנילוס הפכה את הנילוס לאל הראשי לו סגדו  במצרים. כמו כן, גם הצאן הוא אל במצרים. זו כיון שהמצרים מפחדים מהצאן של נוודי המדבר, אשר עלולים לפלוש לשטחי השלחין  ולהדבירם. בא”י, לעומת זו, המציאות היא של “למטר השמים תשתה מים”. אפילו שיש מקור מים כירדן והכנרת , קשה להעבירם למרחקים כיון שזו “ארץ הרים ובקעות” {שם}. התלות בגשם הנקרא “בעל”, הפכה אותו לאל הראשי לו סגדו בא”י.

כדי לחנך ולחסן את עם ישראל בפני הפיתוי הגדול של התלות בבעל יש להעבירם  במקום בו אין בכלל מים. במקום בו אי  אפשר לתלות את קיומם בכל גורם טבעי כל שהוא. כפי שאומר  משה בערבות מואב: “המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין בו מים, המוציא לך מים  מצור החלמיש, המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבותך , למען ענותך ולמען נסותך ,להטיבך באחריתך.”{שם ח,טו-טז}   רק הדור השני ליוצאי מצרים אשר שהה תקופה ארוכה במדבר, והופך שם מקהל לעדה ,היכולים להעיד על מציאות ה’, ויודעים כיצד לדבר אל ועל ה’ ועל א”י, יכולים לצאת מהמדבר אל ה”ארץ אשר עיני ה’ בה”{שם יא,יב}.ארץ אשר דורשת  דיבור, היא תפילה. תפילה כדי שירד הגשם.

משה לא חש את השינוי שחל בעם מקהל לעדה, וכאשר גם בדור הבא שנתה בעיית מים, ויש שוב משבר, וישנה שוב התקהלות על משה ואהרון ,משה חושב שזהו אותו המשבר של הדור הראשון,  

ולא מזהה  שזהו רק משבר זמני. כאשר ה’ אומר לו להקהיל את העדה, לקחת את המטה ולדבר אל הסלע, משה מקהיל את הקהל, מדבר אליהם ברוגז, ומכה את הסלע.{ע”פ הרב מרדכי אילון       חוברת שיחה לפרשת חקת  תשס”א} המסר של ה’ אל משה הוא , כי הדור הזה מבין בדיבור ואינו צריך בהכאה על הסלע. כיון שאתה, משה לא יכולת להבחין בשינוי ,לא קידשת את שמי. במעשה הזה קלקלת  את המאמץ החינוכי שנעשה, ואתה משה לא מתאים לדור הדיבור. אתה שאמרת “לא איש  דברים אנוכי”, שיך לדור שאינו מבין בדיבור, ולכן לא תכנס  עם הדור הזה לארץ.

משה שאמר “לא איש דברים אנוכי”, אומר לפני מותו בערבות מואב ,לבאי הארץ, את ספר    

 “אלה הדברים”- דברי המצות והאזהרות.

  כדי שעם ישראל יוכל לשכון בשלום בארצו צריכה להיות הדברות בין כל חלקיו. אנו רואים זאת  מהדברותם של פנחס והנשיאים עם בוני המזבח. הבנת מניעיהם,  מנעה מלחמת אחים עם שבטי עב”הי  המזרחי, לאחר שובם ממילוי משימתם בעב”הי המערבי.{יהושע כ’ב} 

גם הדברותו  של גדעון משבט מנשה, עם שבט אפרים מנעה מלחמת אחים.{שופטים ח} לעומת הדברות לא נכונה של יפתח גרמה למלחמת אחים.{שם יב}

השלמת היעוד של עם ישראל בארץ ישראל הוא הקמת בית המקדש, ובו קודש-הקודשים, הדביר. אל הדביר מגיעים כל  רובדי העם,  ורובדים שם כמו העדרים במדבר, עדרים הנאספים אל מקום מקווה המים.  בדביר מדברים  עם ישראל  איש עם רעהו, ושם מדבר ה’ אליהם. כל זאת תחת רועה נאמן אשר אוסף את כל העם,{הצאן} מההרים ומהגבעות  במדבר “וממדבר העמים “, אשר הם טועים שם ללא השגחה ,וכל אחד יכול על כן לפגוע בהם, אל מקום הדביר, שהוא נוה הצדק ומקוה  אבותם .{ירמיהו נ ,ו-ז}

כשם שהמים ניקוים אל  מקום אחד מרכזי ,כך עם -ישראל  מקווה  בתקווה רבה  להיקוותו אל הדביר.

אהבתם? שתפו לחברים

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

אולי יעניין אתכם:

מצדה בכרמל

ב1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין והחלה את מלחמת העולם השנייה. בתחילת המלחמה נלחמו גרמניה ובעלות בריתה נגד בעלות הברית, שכללו בעיקר את

נדידת עופות בארץ ישראל

משחר ההיסטוריה נדידת עופות הייתה לדבר הנצפה ולחקר על ידי האדם. אז מה היא נדידת עופות בעצם? לשם מה עופות נודדים בכלל? איך

מוזמנים לעקוב אחרינו גם כאן

סגירת תפריט