משחר ההיסטוריה נדידת עופות הייתה לדבר הנצפה ולחקר על ידי האדם. אז מה היא נדידת עופות בעצם? לשם מה עופות נודדים בכלל? איך הם נודדים למרחקים עצומים כלכך ומה חלקה של ארץ ישראל בנדידת העופות? אז מה היא נדידת עופות ? נדידת העופות היא בעצם מעבר שנתי (במחזורים של שנה) של העופות אל אזורי קינון בצפון (יבשת אסיה ואירופה) בעונת האביב, ובחזרה לאזורי חריפה (אזורים שבהם העופות מעבירות את החורף) בדרום בארצות החמות ביבשת אפריקה בעונת הסתיו. מזה אלפי שנים שעופות נודדים עוזבים את מקום קינונם ומהגרים למקום אחר. אודות נדידה של עופות ישנן עדויות לא מעטות של חקר ועניין בהן.
אחת הדוגמאות היפות היא של הנביא ירמיהו מלפני 2500 שנים אשר התפעל מנדידת הציפורים וכך כתב: "גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו את-עת באנה". מזאת אנחנו למדים שהנביא ידע ואף הכיר טוב את נושא הנדידה והמעבר ממקום אחד למשנהו ואף הבין את סדר וזמני הנדידה. כיום אנחנו יודעים לומר שכ-1/3 ממיני העופות המוכרים לנו הינם עופות נודדים. אלפי שנים שבני האדם יודעים ומכירים את התופעה המרתקת של נדידת העופות אך לא ידעו לומר בוודאות לאן עפות ומאיפה הן מגיעות. רק במאה ה-19 הוברר לאן עפות הציפורים. מגלי ארצות שתרו את אפריקה הבחינו באותן מיני ציפורים המוכרות להם מבית. תחילה סברו שמדובר באוכלוסיות מקומיות, אולם כשאלה פרחו יום אחד ונעלמו, התגלתה העובדה שהציפורים אכן נודדות, כפי שתמיד שיערו.
מאז ממשיך האדם לצפות במסעות הנדודים של הציפורים, ועדיין משתאה לנוכח תופעה מרהיבה זו המתרחשת באביב ובסתיו בכל שנה. אז למה בכלל הציפורים נודדות ולא נשארות קבע במקומן? מספר סיבות לעצם היותן נודדות. אך המרכזית שבהן הינה מציאת מקום שבו תנאי המחיה יהיו נוחים יותר. ההתקררות עד קיפאון באירופה וצפון אסיה גורמת להיעלמות הצמחים והחרקים שהציפורים ניזונות מהם ולכן תתוזמן הנדידה באורח מופלא על פי התקצרות שעות היום בחורף של חצי הכדור הצפוני ובאביב של חצי הכדור הדרומי. למרות השקעת האנרגיה העצומה בנדידה והסיכונים הכרוכים בה, מאגר המזון העצום המצוי בחצי הכדור הצפוני במהלך הקיץ הופך את העניין למשתלם.. הציפורים אינן מחכות למזג האוויר הקר. יש להן "שעון פנימי": הן מודדות את הזמן לפי אורך היום וכך הן יודעות מתי לצאת לדרך. הרווח העיקרי בנדידה הוא בחיסכון באנרגיה. הימים הארוכים יותר של הקיץ מאפשרים לעופות מקננים לתת טיפול טוב יותר והזנה טובה יותר לגוזליהם. השעות הרבות יותר של אור יום מאפשרות לציפורים הפעילות במשך היום (בניגוד לציפורי הלילה), להטיל כמות גדולה יותר של ביצים בהשוואה למיני עופות שאינם נודדים ושוהים במרבית ימי השנה באזור אחד, בדרך כלל עופות באזורים הטרופיים. כשמתקצרים הימים בעונת הסתיו, שבים העופות לאזורים חמים יותר שבהם אספקת המזון יציבה, בדרך כלל, במשך השנה, ואינה תלויה בחילופי העונות. מה הסיבה לכך שציפורים נודדות דווקא בארצנו?
בעונות הנדידה ,בימי אביב וסתיו ,ניתן לראות מינים רבים של ציפורים החולפות בשמי הארץ: חסידה לבנה, עגור אפור, בז אדום, נחליאלי לבן, שקנאי מצוי ועוד. מעל ישראל חולפות בכל שנה -מעל חצי מיליארד ציפורים הנודדות מאירופה לאפריקה ובחזרה. מספר הציפורים העצום שחולף דרך ישראל היא תופעה ייחודית ברמה בינלאומית. בעולם יש רק עוד מקום אחד נוסף שבו קיימת נדידת ציפורים במספרים כאלה, בפנמה, במעבר בין אמריקה הצפונית לדרומית. ישראל מהווה מסלול נדידה מועדף לעופות הדואים בזכות מיקומה המיוחד. ישראל נמצאת במפגש של שלוש יבשות – אסיה , אפריקה ואירופה , ומהווה כעין צוואר בקבוק שאליו מתנקזות הציפורים הבאות בסתיו מאסיה ואירופה לאפריקה ובאביב בדרכן מאפריקה בחזרה לארצותיהן. ציפורים בכלל, וציפורים קטנות בפרט, מעדיפות לעוף מעל יבשה, ואילו הים התיכון במערב והאזור המדברי היבש במזרח מהווים מכשולים קשים ביותר לחלק גדול מהציפורים ועלולים לעלות לציפורים רבות בחייהן. תנאי התעופה הקשים עלולים לגרום לציפורים הקטנות, המשקיעות אנרגיה רבה בתעופה, להתייבש במהירות ולכן הן מעדיפות את ה"מסדרון האווירי " שמציעה ישראל .כך ישראל משמשת תחנת עצירה ורענון בדרכן הארוכה. הציפורים הגדולות, לעומת זאת, המשתמשות בזרמי אוויר על מנת לדאות, מעדיפות את היבשה מסיבה פשוטה: מעל הים אין זרמי אוויר. עופות דואים זקוקים לזרמים עולים של אוויר, הנקראים: תרמיקות. תרמיקה היא זרם אוויר, העולה באזור מצומצם והנוצר בשל התחממות מקומית של פני הקרקע.
העופות הדואים מסוגלים לזהות את זרמי האוויר האלה. הם גולשים לתוכם, פורסים את כנפיהם הגדולות ומאפשרים לזרם האוויר העולה, לשאת אותם כלפי מעלה. לאחר שצברו גובה רב, הם נוטשים את התרמיקה ודואים בכנפיים פרוסות (תוך איבוד גובה) אל עבר התרמיקה הבאה. זאת תישא אותם שוב כלפי מעלה, ללא מאמץ, ותאפשר להם לדאות קטע דרך נוסף. הדאייה מאפשרת להם לעבור מרחקים עצומים תוך חיסכון עצום של אנרגיה.מכיוון שהתרמיקות נוצרות רק בשעות היום ורק על-פני היבשה, העופות הדואים נודדים בשעות היום ובנתיבי יבשה.
אם יבחרו לעוף מעל הים יאלצו להשקיע מאמץ רב בנשיאת משקלם הכבד (שמגיע לעיתים לעשרה קילוגרמים ויותר!).
ישראל ממוקמת בנתיב יבשתי, המקשר בין אירופה ואסיה שבצפון לבין אפריקה שבדרום, ולכן מסלולי הנדידה של העופות הדואים מתרכזים מעליה. וכפי שכבר ציינו לעיל.ציפורים הנודדות בארץ יחפשו לעצור בנקודות לאורך השבר הסורי אפריקאי החוצה את הארץ לאורכה כגון: שמורת החולה, אגמון החולה, בית שאן ואילת. ואף בצידה המערבי של הארץ לאורך חופה. באזורים המוכרים לנו בהם בריכות הדגים נמצאות בשפע והחקלאות עדין מתקיימת כגון: שמורת אפק ובריכות הדגים במעגן מיכאל השוכנת למרגלות רכס הכרמל. לסיכום, מצינו שעופות נודדים הן תופעה מיוחדת ומתרחשת פעמיים בשנה בתקופת האביב והסתיו.
ישראל המקשרת בין 3 יבשות אסיה אירופה ואפריקה מהווה בסיס חשוב מאוד לכחצי מיליארד העופות הנודדים. מעצם היותה ארץ נושבת הנמצאת בין מדבר מצד אחד ומצד שני ים.
